נועה ראזר – מעצבת קרמית

במהלך כל הלימודים עבדתי במוזיאון ישראל כעוזרת אוצרת במחלקה לאמנויות הפרה-קולומביאניות. זה היה שילוב של אומנות וארכיאולוגיה ועד עבודת הגמר חשבתי להישאר במוזיאון – בתחום יותר אוצרותי ומחקרי.

לא הייתי בטוחה שאשאר בקרמיקה כי הכלים שקיבלתי יכלו להיות מיושמים גם בחומרים אחרים.

רק בפרויקט הגמר הרגשתי את הקשר, החיבור המאוד עמוק שיש לי עם קרמיקה – ואיך זה מתחבר לי לארכיאולוגיה ולתרבויות עבר ולמאפיינים שלהן לאורך כל התקופות.

קרמיקה היא כלי מדהים לראות תרבויות ומסורות, כי לכל תרבות יש קרמיקה מסורתית משלה. זה היה חוט מקשר שמאוד דיבר אליי, וגם החפצים עצמם שממלאים את הבית – זה חשוב בעיניי – האסתטיקה של המרחב האישי (בניגוד לצורפות למשל).

בפרויקט הגמר עשיתי מערכת ישיבה שהייתה מיועדת לחללים ציבוריים – שרפרפי קרמיקה עם הדפסים ומאפיינים של תרבויות שונות של קרמיקות אייקוניות וכולם ישבו על במה מוגבהת. כשישבו על שרפרף אחד, והסתובבו, הוא סובב שרפרף אחר. עמד מאחורי זה רעיון חברתי – משחק, ויצירת אינטראקציה במרחב.

פרויקט הגמר התווה את הדרך, גם טכנולוגית – סגנון הדקאלים וגם את הדרך המסחרית – אנשים קנו את השרפרפים. במהלך הלימודים לא היה דיבור על כסף – היה בזוי לרצות להתפרנס.