עיצוב שרי בר-נע גבעון light-design

בנימה אישית

ברוכות.ים הבאות.ים לבלוג התאורה שלי

הבלוג נולד מתוך אהבה

אהבה לתאורה שמלווה אותי עוד מתחילת לימודי עיצוב הפנים

אהבה לאדריכלות ולאמנות

ואהבה גדולה לעיצוב מוצר הבורא יש מאין

מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להתעסק בעיצוב וכשהתחלתי ללמוד את המקצוע פורמלית החלטתי להרחיב את הידע שלי בתחום הכי חשוב בתכנון חללי פנים והוא כמובן תאורה.
אז נסעתי לי בכיף גדול ללמוד תאורה ב MARANGONI בית הספר הגבוה לעיצוב במילאנו שבה תמיד מדהים לגור. ונסעתי ללמוד בגרמניה במרכז ההדרכה של ERCO חברת התאורה מהמובילות בעולם ואני ממשיכה לנסוע לכנסים וכל הזמן להתחדש וללמוד.

בלוג התאורה שלי מחולק ל 3 חלקים עיקריים: עיצוב מוצר בארץ ובעולם, תכנון נכון של תאורה לחללי הבית השונים וחשיפה של פרויקטים שלי ושל קולגות.

מוזמנות.ים להישאר ולהדליק יחד איתי את האור

"זורקת אור" - בלוג התאורה של שרי בר-נע גבעון

אנו מתחייבים לא להשתמש במייל שלך לשום מטרה אחרת

"זורקת אור" - בלוג התאורה של שרי בר-נע גבעון

נועה ראזר – מעצבת קרמית

נועה ראזר, ארכיאולוגית ומעצבת קרמית, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, בעלת סטודיו לעיצוב קרמי,
מעצבת גופי תאורה, אגרטלים, עציצים ורהיטים

נועה ראזר בסטודיו במרכז בעלי מלאכה בתל אביב
נועה בפינה בסטודיו במרכז בעלי מלאכה בתל אביב.
צילום: שרי בר-נע גבעון

האם היה משהו בילדות שרימז על העתיד המקצועי? תחביבים שהובילו לבחירת המקצוע?

תמיד הייתי מאוד יצירתית, בונה דברים לבד – אהילים, וילונות, בעיקר ציור. כל מה שקשור בעבודת ידיים – לא הייתה התלבטות.

הלכתי בתחילה ללמוד ארכיאולוגיה (באוניברסיטת בן-גוריון) – נשמע מעניין, החלטה קפריזית. בבאר שבע עשיתי גם קורס העשרה של רישום שהיה פסגת השבוע – בסוף השנה עברתי לבצלאל לעיצוב קרמי ולזכוכית כי הייתה מחשבה לשלב עם מחקר ארכיאולוגי והמשכתי באוניברסיטה העברית אך התמסרתי לעשייה, המחקר כן השפיע על תפיסה העולם והמחשבה.

התחלתי תואר שני בתל אביב במחקר תרבות – כדי להשלים את לימודי העיצוב – זו הייתה העשרה בשביל העמקת הידע לגבי חיבור בין עיצוב ותרבות. זה לא היה יעד אקדמי, אלא עבור הכיף.

ובנוסף, למדתי צורפות במשך הרבה שנים.

מדפי מלאי לפני הרכבה בסטודיו של נועה ראזר
פינות בסטודיו
צילון: שרי בר-נע גבעון

האם היה בבית עידוד ליצירתיות? מודל לחיקוי במשפחה?

אני הפכתי למודל לחיקוי – אבא שלי מהנדס בהייטק כל חייו שחלם להיות נגר, ובשנה האחרונה הוא עזב את עבודתו ופתח נגרייה. שניהם, גם אמא שלי, לא הגדירו את עצמם כיצירתיים. אמא שלי פרופסור לחינוך לנוער בהדרה, כך שאמנם שניהם לא עסקו ביצירתיות שימושית, אבל בראיית העולם שלהם הם טיפחו יצירתיות – בחופש שנתנו לצייר על קירות למשל. אחיותיי הקטנות לא עוסקות ביצירה אבל גם להן יש רוח יצירתית.

חווית הלימוד בבית הספר? חווית הלימודים באקדמיה? (סוג של תיקון?)

אני מאוד אוהבת ללמוד, לקרוא, לימודים אקדמיים. הייתי תמיד תלמידה שהמורים אוהבים.

לפעמים היה לי משעמם בבית הספר – לאמא שלי היה הסכם שאם משעמם לי מותר לי להתנתק ולצייר.

בבצלאל היה לי קשה – הרגשתי בפעם הראשונה שאני צריכה להתאמץ, אבל נורא אהבתי את זה. בפעם הראשונה היה לי אתגר, וגם לא הייתי תמיד הכי טובה.
זה היה עולם חדש עבורי – הייתי לומדת מידע חדש ומיישמת אותו. הכל היה נורא רגשי וחשוף עם התעמתות אישית. אלו היו ארבע שנים מאוד אינטנסיביות – עם הרבה בכי וחרדה, וקושי רגשי להכיל, אבל מצד שני – קיבלתי הרבה כלים וחופש ענק להבעה עצמית ואישית, ויכולתי לייצר פיזית דברים שאני מחוברת אליהם.

האם הגעת ללימודים עם פחד/רקע בכלי עבודה?

הדברים הטכניים לא היוו אתגר בעייתי, כי הרצון לשלב ארכיאולוגיה הוביל אותי למסלול הקרמי ולא לצורפות.

האם פרויקט הגמר היה מסמן דרך/שינוי דרך?

במהלך כל הלימודים עבדתי במוזיאון ישראל כעוזרת אוצרת במחלקה לאמנויות הפרה-קולומביאניות. זה היה שילוב של אומנות וארכיאולוגיה ועד עבודת הגמר חשבתי להישאר במוזיאון – בתחום יותר אוצרותי ומחקרי.

לא הייתי בטוחה שאשאר בקרמיקה כי הכלים שקיבלתי יכלו להיות מיושמים גם בחומרים אחרים.

רק בפרויקט הגמר הרגשתי את הקשר, החיבור המאוד עמוק שיש לי עם קרמיקה – ואיך זה מתחבר לי לארכיאולוגיה ולתרבויות עבר ולמאפיינים שלהן לאורך כל התקופות.

קרמיקה היא כלי מדהים לראות תרבויות ומסורות, כי לכל תרבות יש קרמיקה מסורתית משלה. זה היה חוט מקשר שמאוד דיבר אליי, וגם החפצים עצמם שממלאים את הבית – זה חשוב בעיניי – האסתטיקה של המרחב האישי (בניגוד לצורפות למשל).

בפרויקט הגמר עשיתי מערכת ישיבה שהייתה מיועדת לחללים ציבוריים – שרפרפי קרמיקה עם הדפסים ומאפיינים של תרבויות שונות של קרמיקות אייקוניות וכולם ישבו על במה מוגבהת. כשישבו על שרפרף אחד, והסתובבו, הוא סובב שרפרף אחר. עמד מאחורי זה רעיון חברתי – משחק, ויצירת אינטראקציה במרחב.

פרויקט הגמר התווה את הדרך, גם טכנולוגית – סגנון הדקאלים וגם את הדרך המסחרית – אנשים קנו את השרפרפים. במהלך הלימודים לא היה דיבור על כסף – היה בזוי לרצות להתפרנס.

 

שרפרפי קרמיקה עם הדפסיים - נועה ראזר
צלם: אביב נווה

איך הגעת לבחירת החומר, פיתוח תהליכי הייצור

בהתחלה נשארתי שנה חמישית בבצלאל – הייתי אסיסטנטית של שנה א', וקיבלתי חלל עבודה (סוג של מלגה) והתחלתי לבדוק האם יש היתכנות כלכלית, ותוך כדי המשכתי גם במוזיאון. בעקבות פרויקט הגמר הגיעה אליי הזמנה גדולה של ייצור אגרטלים לקוחות בנק – וזה נתן לי כיוון מחשבה (הייתי צריכה לפתח לי חוש עסקי) של אולי להתפרנס מכך. פרויקטים הגיעו אליי לבד, מבלי שפרסמתי.

יצא שתהליך הייצור לא התחשב בעלויות הזמן והייצור – הייתי מייצרת מוצר שאיננו כלכלי. היום בסטודיו אני כבר לא מייצרת מוצרים שאינם כלכליים מסחרית.

גם תהליכי הייצור כמו צביעה, בחירת צורות והשימוש הסופי של המוצר נלקחים היום בחשבון, מה שלא היה בעבר. זה תהליך מתמשך של למידה, ואני כל הזמן מנסה להגיע לשילוב המנצח בין ייצור כלכלי לבין עיצובי, וליצור מוצר מוצלח ואסתטי.

לייצור הדקאלים הגעתי מפרויקט הגמר – לקחת את הדקאלים מהעולם הקרמי-אייקוני והיום אני מציירת אותם. אני מאוד אוהבת לצייר, ובמהלך הלימודים זה היה מאוד חסר לי, וכך מצאתי דרך לשלב. הבחירה בעבודה עם דקאלים הייתה בחירה אסתטית ולא כלכלית. האיורים הקטנים – כמו חיות צמחיה, אמנות נאיבית, הופכים לחומר גלם חדש כמו למשל עלה שמורכב מהמון ציפורים.

גוף תאורה מקרמיקה - נועה ראזר
צלמת: איה וינד

האם הייתה התחשבות במיחזור?

החומר (חימר), מגיע מאדמה, שהיא חומר טבעי, והוא מאוד נעים לי בתחושה. אני ממחזרת שאריות בחזרה לחימר – לפני השריפה.

עד כמה השיקול האם המוצר מסחרי היה משמעותי בבחירת החומר/מוצר (מוצר שימושי/דקורטיבי)

אני לא עושה כלי אוכל בכלל, המוצרים הם דקורטיביים. בגופי תאורה יש שילוב בין דקורטיבי לשימושי, הנפח הגדול יותר הוא מנורות ועציצים, יותר מאשר אגרטלים.

גופי תאורה תלויים - סטודיו נועה ראזר
צלמת: איה וינד
אגרטלים - סטודיו נועה ראזר
צלם: עודד אנטמן

עד כמה המוצר מאפשר פרסונליזציה?

הייצור הוא פר הזמנה, ולכן מאפשר יחסית פרסנוליזציה. יש מלאי של הכל בלבן, לאחר השריפה הראשונה, אך לפני צבע. הצביעה היא פר הזמנה כך שניתן לבחור גוונים שונים. יש תשע צורות בסיסיות שמהן מורכבים גופים שונים, מה שמאפשר משחק ומנעד מאוד גדול. אני בחרתי חמישה דגמים חוזרים אבל לקוחות שבאים לסטודיו כן מרכיבים צירופים אחרים.

מגוון צורות להרכבה - נועה ראזר

האם המוצר משלב חיבור בין חומר חדש לישן? בין תהליכים מסורתיים לחדשניים?

באופן רעיוני – כן. בפועל – לא, הכל חדש. הצורות הן מאוד קלאסיות, וקיבלתי הרבה השראה מהקרמיקה הקלאסית. הבחירות הן עכשוויות, צבעוניות והומוריסטיות. גלזורה מבריקה וזהב מגיעים מהעולם הקלאסי, אבל החיבור הוא מודרני. גם הציורים עצמם הם קלאסיים, אבל ההקשר מוציא אותם מהעולם הקלאסי.

ספרי קצת על תהליך הפיתוח של מוצר הדגל שלך

אני משתמשת בכלים של הקרמיקה המסורתית, ויש לי שיטה משלי שהיא שכלולים של העבודה עם דקאלים – מדבקות הניתנות לשריפה בתנור קרמי.

עציץ לתליה - סטודיו נועה ראזר
צלם: איציק נבון

אשמח לשיתוף תהליכי חשיבה בפיתוח המוצר + למה גופי תאורה

את ההשראה לקולקציה שאבתי מביקור בדרום ספרד. יש להם המון דברים מקרמיקה במרחב הציבורי – פנסי רחוב, מעקות, ואני מאוד אהבתי דברים גדולים, אך קרמיקה לא אוהבת להיות גדולה. יש פחת במודלים גדולים, ואני לא יכולה להרים לבד ולהכניס לתנור וצריכים לעבור שלושה חודשים של ייבוש עד לשריפה. לכן, חיפשתי דרך לעשות דברים גדולים אבל עם היתכנות ריאלית. בספרד פתאום חשבתי על יצור חלקים קטנים שמתחברים יחד למוצר גדול. התחלתי לחשוב על אפשרויות וחיבורים שקשורים לתהליך העבודה. כלומר, לתבניות יש גודל קבוע, אני רוצה להיות עצמאית ולהרים הכל לבד. המודולריות אפשרה להשאיר תהליך ייצור סביר ולהגדיל את נפח המוצר הסופי.

גופי תאורה ורודים - סטודיו נועה ראזר
צלמת: איה וינד
גופי תאורה ואגרטל - סטודיו נועה ראזר
צלמת: איה וינד

מהם הערכים של העסק? השפה העיצובית?

בהתחלה הכל היה ספונטני מאוד. היו הזמנות – אז ייצרתי, והייצור היה מאוד טכני – מוצרים שלא עניינו אותי. בהדרגה נתתי יותר משקל לעיצוב שלי, ולמדתי להתנהל עסקית נכון יותר. היום אני עובדת רק בסטודיו ורק על דברים שלי.

אני רוצה לייצר מוצרים דומיננטיים, שיש להם סטייטמנט בחלל. שיהיו מצחיקים, נעימים, הומוריסטיים. אני לוקחת את התהליך מאוד ברצינות אבל המוצר צריך להיות קליל, ובעל נועם, ומשהו שישמח אנשים במרחב שלהם. הלקוחות שלי מעריכים את העובדה שהייצור הוא על ידי, וזהו אחד הערכים המובילים של העסק.

המסחור נלקח בחשבון, אך יש דברים שאני מוכנה להרוויח עליהם פחות – כי הערך האסתטי שלהם חשוב עבורי. אני מנסה לשמור על איזון בין הדברים, והמסחור הוא לא ערך עליון.

מבחינה טכנית – הדקאלים חייבים להיות על רקע לבן. בחירת הצבעים – ירוקים, ורודים, צבעי טרקוטה.

פינת התצוגה בסטודיו של נועה ראזר
פינה בסטודיו
צילום: שרי בר-נע גבעון
שרפרף מקרמיקה וגופי תאורה תלויים מקרמיקה - סטודיו נועה ראזר
צלמת: איה וינד
פינת האירוח בסטודיו של נועה ראזר
פינה בסטודיו
צילום: שרי בר-נע גבעון
שרפרף קרמי וגופי תאורה תלויים - סטודיו נועה ראזר
צלמת: איה וינד
עמדה לריסוס צבע - סטודיו נועה ראזר
עמדה לריסוס צבע
צילום: שרי בר-נע גבעון

היום שאחרי סיום הלימודים – מיקום הסטודיו/הייצור – למה דוקא במיקום הזה?

אחרי השנה הראשונה, נשארנו בירושלים בגלל בן זוגי. מצאתי את קואופרטיב העיצוב הירושלמי, שיושב בבקעה ליד מתחם התחנה. שם היה לי מאוד טוב – גם חברתית (עסק דומה לשלי), וכולם היו מעצבים מעולמות ובחומרים שונים. חלק מהאג'נדה היה לעשות פרויקטים קהילתיים, משותפים, לקידום עצמנו ולקידום סצנת העיצוב בירושלים, כחלק מהניסיון להשאיר צעירים בעיר. החלל היה קטן מידי ואני גם פחות התחברתי לעיר. אז גם התפנה סטודיו בקרית המלאכה בתל אביב, ומיד עברנו לשם.

בקדמת הסטודיו מחסן קטן, עם אזור לייצור נקי ואזור לייצור מלוכלך, ולידו תנור. בנפרד ישנה פינת תצוגה נקיה, ובאזור הכי רחוק ממנה, והכי מלוכלך, יש תבניות יצוקות. במרכז הסטודיו יש שולחן לצביעה, שיוף, וגם עבודת "ניירת" ופינת המחשב.

 

תנור הקרמיקה בסטודיו
צילום: שרי בר-נע גבעון
קונזולה לכניסה עם רגל קרמית - סטודיו נועה ראזר
צלמת: איה וינד
קונזולה לכניסה לבית רגל קרמית כחולה - סטודיו נועה ראזר
צלם: עודד אנטמן

ערוצי שיווק – חנויות מוזיאונים, ETSY וחנויות אונליין אחרות, תערוכות, תחרויות, חבירה לחברות על?

גופי התאורה קיבלו נפח משמעותי כי הם מסחריים יותר – המחיר של גוף תאורה הוא כמו של אגרטל, אך ביחס לשוק, גופי התאורה שאני מייצרת הם לא יקרים, אך האגרטלים כן.

הגופים לא מחוררים והאור לא עובר דרכם – החירור, לדעתי, מוזיל את הנראות של הגוף. הנורה יכולה להיות פנימית, חצי בחוץ או כולה בחוץ. בתי הנורה הם בדרך כלל קלאסיים (E27).

 

ערוצי שיווק  

לקוחות מגיעים ממעצבות פנים, מהאתר אינסטגרם ופייסבוק. יש לי חנות ב-Etsy, וכמעט כל המכירות האינטרנטיות שלי הן לחו"ל, ומשם גם מגיעים ישראלים שמגיעים ישירות ורוצים התאמות ושינויים. אני מוכרת גם בחנויות כמו סאגה, כלי אור ותומס תאורה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

כתיבת תגובה


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.

זה יכול לעניין אותך