נרקיס שרון – מעצבת טקסטיל
נרקיס שרון, בוגרת שנקר 2016, המחלקה לעיצוב טקסטיל, מעצבת גופי תאורה מכבלי חשמל סרוגים במכונת סריגה ידנית בטכנולוגיה שפיתחה בעצמה
האם היה משהו בילדות שרימז על העתיד המקצועי? תחביבים שהובילו לבחירת המקצוע?
בילדות ציירתי הרבה – בחוגים ובשעות הפנאי, תפירת בגדים ובתים לבובות הייתה חלק מהותי מהילדות וידעתי שאני רוצה ללמוד מקצועות עיצוב. דרך חברה נחשפתי למגמת עיצוב טקסטיל בשנקר וזה התחבר לאהבות ולתחביבים ואיפשר לי לקחת את זה לעיצוב אופנה, פנים ומוצר. למדנו תוכנות עיצוב שגם חיברו אותי לעיצוב גרפי.
האם היה בבית עידוד ליצירתיות? מודל לחיקוי במשפחה?
אבי למד אדריכלות ועסק בזה כמקצוע. סבי מצד אמי היה פסל וצייר בארץ ונפטר כשהייתי בת שנה ובבית היו עבודות שלו, סבתי היייתה תופרת והייתי יושבת איתה והיא זו שלימדה אותי לתפור ולרקום, אני תכננתי בגדים והיא תפרה.
חווית הלימוד בבית הספר? חווית הלימודים באקדמיה? (סוג של תיקון?)
בתיכון למדתי במגמת אומנות, כך שלשנקר (2012) הגעתי עם רקע והבנתי ששם אלמד מקצוע וזה מאוד סקרן אותי.
העולם הטכני מאוד סיקרן אותי, וזה היה מאוד אינטנסיבי. זו הייתה חוויה מאתגרת ומלחיצה, וההתמודדות שלי מאוד הפתיעה אותי לטובה – מאוד מצאתי את עצמי שם, והאמנתי במה שאני עושה, והפידבקים היו בהתאם. מאוד הרגשתי שזה המקום שלי. עבדנו הרבה על נולים של אריגה ידניים ותעשייתיים ומכונות סריגה ידניות ותעשייתיות. וכובן הדפסי משי – דפוס רשת.
האם פרויקט הגמר היה מסמן דרך/שינוי דרך?
פרויקט הגמר היה מחקר של בדים – יריעות בדים. במהלך כל הלימודים הייתי בהתמחות של סריגה, למרות שמאוד רציתי התמחות בהדפסה, בגלל הציור, אבל שיבצו אותי בסריגה, אבל זה יצא לטובה כי בסופו של דבר הסריגה פתחה אלי עולם חדש של חומר.
חיפשתי דרכים איך לייצר סריגים קשיחים ונוקשים – בד"כ הם דקים, מתגלגלים, מתקמטים וגמישים עם יכולת נפילה ומשמשים בעיקר לביגוד רך ורציתי לייצר סריג שהוא קשיח, חזק, יציב ונוקשה, ללא ציפוי – מהחוט עצמו. בפרויקט הגמר עדיין לא גיבשתי ייעוד סופי אלא יותר מחקר חומרים. התחלתי להסתובב בחנויות חומרי בניין וראיתי סליל של כבל חשמל וניסיתי לסרוג איתו. אני סורגת איתו במכונת סריגה ידנית ישנה בגודל של פסנתר שולחני קטן.
החוט צריך לעבור במחטים ולכן יש מגבלה של עובי וגמישות ולכן היו הרבה ניסויים – גם של חומרים שונים והכבל עצמו שיעבור במחטים. בפרויקט הגמר עבדתי עם כבלי חשמל, כבלי סיליקון וכבלי פלדה בשילוב חוטי ניילון ויצירתי יריעות יציבות, עמידות במים, קשיחות וחזקות, ולא מתגלגלות. השתמשתי בצבעים המקוריים של כבלי החשמל – להבליט את המקור של עולם התעשייה, יחד עם גוונים של אפור ושחור – של בניינים וקונסטרוקציות – מעולם הבנייה.
הביקורות הפתיעו מאוד והיו טובות מאוד.
לאחר סיום הלימודים, לא המשכתי מיד, אלא הלכתי לעבוד כשכירה. לאחר שנתיים בדלתא, בהן התמחיתי בהלבשה תחתונה ובסבון של פעם בעיצוב גרפי, התחלתי להבין שאחזור לבגדים ואפתח מוצר.
איך הגעת לבחירת החומר, פיתוח תהליכי הייצור
התחלתי מאפס, וחשבתי למה הבדים יכולים לשמש. רציתי ליצור מוצר שישמור על תכונות הבד וגם שיהיה תלת-מימדי ללא התערבות.
תוך כדי הטסטים המשכתי לפתח את הטכניקה. בגלל עבודת היד יש מגבלה מסוימת לגודל המוצר – זו עבודה מאוד סיזיפית.
לבדים שפיתחתי יש שקיפות. השקיפות, היציבות, החוזק והאפשרות לנקות, יחד עם נראות שונה מאוד של גופי תאורה – (מחומר לא שגרתי – הם לא מעץ או בטון או מתכת). יש לזה ערך גבוה ושונה של נראות, יחד עם ייצור בעבודת יד.
האם הייתה התחשבות במיחזור?
המוצר נעשה לפי הזמנה, כך שהשימוש במוצרים הוא לפי הצורך. פחות זמין או אפשרי למצוא כבלי חשמל ולפרום אותם. העבודה היא עבודה יד – אני משתמשת בחומרים סינטטיים כמו PVC וניילון, אבל בגלל שהמוצר לא מתבלה לאורך שנים, חשבתי גם על מוצרים אחרים שהם לא מהחי – כמו תחליף לעור, למשל.
עד כמה השיקול האם המוצר מסחרי היה משמעותי בבחירת החומר/מוצר (מוצר שימושי/דקורטיבי)
הדברים היו צריכים להיות פרקטיים. היה לי מאוד חשוב שזה יהיה שילוב בין מוצר שימושי ואמנותי-דקורטיבי שי לו ערך – לא פלייסמט למשל, אלא לתת לבד כבוד ומקום ראוי.
עד כמה המוצר מאפשר פרסונליזציה?
חלק מהאלמנטים מאפשרים פרסונליזציה: הפלטה מורכבת מאפורים, צהוב, טורקיז וכתום ואפשר לחבר ביניהם. הצורות – הקונסטרוקציה עצמה היא ברזל בחיתוך לייזר אז אפשר לשלוט בגדלים. יש שליטה בגודל הגוף ובכמות בתי הנורה כך שיש מגוון בגודל, בצורה ובגוונים.
האם המוצר משלב חיבור בין חומר חדש לישן? בין תהליכים מסורתיים לחדשניים?
עם מכונת הסריגה המסורתית אני מייצרת בד חדש מחומר שהוא לא קונבנציונאלי לטקסטיל.
ספרי קצת על תהליך הפיתוח של מוצר הדגל שלך
יש מחשבה על כריות, תיקים וגופי תאורה שולחניים ורצפתיים – שמצריך שינוי בחומר.
מבחינת הקונסטרוקציה היה חשוב שיהיה בלעדי וייחודי רק לי – חיתוך לייזר עושה חיתוך הכי עדין שיש וחיבור הבד נעשה בתפירה ידנית.
אשמח לשיתוף תהליכי חשיבה בפיתוח המוצר + למה גופי תאורה
הבדים נסרגים מראש ע"י פריסה – משם מגיע השם של המותג – Layout – יריעה אחת, ואז אין גזירה וחיבורים – אין תפירות והמוצר יותר עמיד וייחודי. הפריסה נותנת אפשרות להגיע לתלת-מימד מיריעה שטוחה.
מהם הערכים של העסק? השפה העיצובית?
מוצר מודרני עם צורות קלאסיות – צורות גיאומטריות פשוטות – הכל מתכנס למינימליזם שחוזר לחומר.
החומר מגיע מעולם התעשייה והבניין ומשם גם מגיעות הצורות – ממבנים ומאדריכלות.
החומר הדו-מימדי הופך למבנה תלת-מימדי. אהבה לגריד, לאסתטיקה נקיה – ריבועים, פסים ונקודות מצורות אבסטרקטיות.
היום שאחרי סיום הלימודים – מיקום הסטודיו/הייצור – למה דוקא במיקום הזה?
הסטודיו כרגע בבית, עם מכונת הסריגה והחומרים.
אני מעצבת באילוסטרייטור ואז סריגה ידנית. הייצור נע בין שעתיים לעשר שעות. התכנון הוא לקחת עזרה בסריגה עם גדילת הסטודיו ויש לי מחשבות על ייצור אוטומטי.
ערוצי שיווק – חנויות מוזיאונים, ETSY וחנויות אונליין אחרות, תערוכות, תחרויות, חבירה לחברות על?
יש לי חנות באתר שלי, בקרוב תהיה חנות ב-etsy, דרך הפינטרסט שלי, אצל שרון אלה במדור חומרים בפינצטה