עדי עזר ויותם שפרוני – Studio Knob
עדי עזר, בוגרת שנקר ויותם שפרוני, בוגר המכון הטכנולוגי חולון (HIT), יוצרים מאז 2015 תחת המותג המשותף זוכה הפרסים פריטי עיצוב, ריהוט ותאורה ייחודיים בקני מידה שונים. כל פריט היוצא מהסטודיו נועד להקרין ולהוסיף מחווה עדינה של נופך אישי לכל חלל הבית.
עדי עזר ויותם שפרוני StudioKnob
האם היה משהו בילדות שרימז על העתיד המקצועי? תחביבים שהובילו לבחירת המקצוע?
עדי: מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בחוגים של ציור, פיסול, אמנות פלסטית. כשהתקבלתי לשנקר אני לא אשכח את השיחה הראשונה שדוד גרוסמן, מנהל המחלקה לתקשורת חזותית בזמנו אמר לנו: “לכאן הגיעו כל המצטיינים באמנות בתיכונים. התרגלתם להיות הכי טובים ולקבל מחמאות, עכשיו כולכם צריכים ללמוד לעבוד יחד, לקבל ולתת ביקורת וללמוד איך להיות ראשון בין שווים.”
יותם: היתה לי נטיה ברורה, גדלתי בקיבוץ בחברה “יוטליטרית”: אמנות חייבת להיות מגויסת ולא יכולה להתקיים בפני עצמה. אבי למשל, שלמד צילום וקולנוע בבית צבי, היה צריך לעבוד בשדה ולצלם פורטרטים לתעודות ואת אירועי הקיבוץ. רק בשנים האחרונות הוא מוצא זמן להציג את עבודותיו האמנותיות. אצלי הכישרון גויס לחולצות/תפאורות ומשם כנראה נולד החיבור לאמנות שימושית.
האם היה בבית עידוד ליצירתיות? מודל לחיקוי במשפחה?
עדי: אחות של אבא שלי, רות אייל היא ציירת ופסלת חוצות. גרנו לידה במשך שנים. בתור ילדה הגעתי אליה לרשום ולצייר ולעבוד בסדנאות שהעבירה. אבי, פיזיקאי, יזם עיסקי ומפתח טכנולוגיות היה גם הוא מודל לחיקוי.
יותם: הבית עודד ליצירתיות ובה בעת גם לפרקטיות שהיום בדיעבד תורמת מאוד. היו הרבה לבטים האם ללכת ללמוד עיצוב או אמנות ואני מאוד שמח על הבחירה בעיצוב פנים, מכיוון שזהו תחום המנקז לתוכו מגוון רחב של תחומים: חומרים, טקסטורות, גרפיקה, תאורה, ארכיטקטורה ואמנות.
חווית הלימוד בבית הספר? חווית הלימודים באקדמיה? (סוג של תיקון?)
עדי: למדתי בשוהם ומכיוון שהמנהלת מאוד השקיעה במגמת האמנות נהנתי מאוד מהלימודים כולל אמנות תאורטית ומעשית וסיורי אמנות במוזיאונים ובגלריות בתל אביב. ללימודים בשנקר הגעתי בגיל צעיר, מייד אחרי הצבא והם היו מאתגרים: בפרויקט הגמר עסקתי במדיה אינטראקטיבית – חווית משתמש UX, UI ויצרתי אפליקציה שבה אפשר לבחור דמות אנושית עם אינטילגנציה מלאכותית.
יותם: האקדמיה בהחלט היוותה סוג של תיקון לחווית הלימודים בבית הספר התיכון. למרות שהיו כמה מרצים שלא הבינו “מה אני עושה במחלקה שלהם”, רובם העריכו את המבט והיכולת שלי ומאוד חיזקו אותי, במיוחד יואב מאירי שליווה אותי בפרויקט בשנה ב’ ואז בפרויקט הגמר.
האם הגעת ללימודים עם פחד/רקע בכלי עבודה?
עדי: בשירות הצבאי הייתי מכונאית אפאצ’י, אז אפשר להגיד שהגעתי עם רקע
יותם: התחלתי לעבוד עם ציוד השקייה, עם חשמל ועם כלים חקלאיים כבדים בסביבות גיל 12. תמיד אהבתי גם להרכיב מודלים, אז המעבר לעבודה בלימודים היה טבעי.
האם פרויקט הגמר היה מסמן דרך/שינוי דרך?
עדי: פרויקט הגמר סימן מה אני לא רוצה לעשות: לשבת כל היום מול מחשב, אלא לעשות משהו מעשי, פיזי, מוצר שמשלב חושים שונים. גם אם הוא מתוכנן במחשב התוצר הוא תוצר פיזי היוצר אינטראקציה עם לקוח אמיתי.
יותם: פרויקט הגמר התעסק באסתטיקה של אלתור. גרתי כפולש בבנין בפלורנטין. שיפצנו את המקום למרכז קהילתי למשך שנתיים עד הפינוי. אפשר בהחלט להגיד שהמחקר שהתחיל בפרויקט הגמר נמשך עד היום.
איך הגעתם לבחירת החומר, פיתוח תהליכי הייצור
התחלנו מנגזרות נייר – מחקר קו הרקיע בעקבות סיור בברצלונה במהלך לימודי העיצוב ותרגומם לשכבות. אחרי שכמה לקוחות שאלו אם אפשר לנקות את הנייר עם מטלית לחה, התחלנו לסגור אותן עם זכוכית ולחקור אפשרויות לחומרים חדשים. ככה הגענו לזכוכית האקרילית (פרספקס) – איך לוקחים חומר קשיח שיודע להחזיק את עצמו אך יכול גם לייצר פורמט חופשי. הדימוי יכול להגדיר את הפורמט ולא המסגרת .
העבודה בשכבות מבוססת על התיאוריה של ליאונרדו דה וינצ’י – ספומטו – פרפקטיבה אטמוספרית והספומטו (מהמילה לעשן ;sfumare) – מיזוג מעודן של גוונים המרוכך באמצעות אור וצל. ככל שהאוביקט יותר רחוק הוא יותר בהיר ומטושטש בגלל שכבות האוויר והאבק אצלנו, ככל שמוסיפים יותר שכבות כך האובייקט מתכהה, נראה חד יותר וקרוב יותר.
“Forest” – עבודה בפרספקס בשכבות בשילוב תאורת לד עיצוב פנים: יולי וולמן, צלם: עוזי פורת
“Kibbutz Arch” עבודה בפרספקס בשכבות בשילוב תאורת לד
צלם: תמוז רחמן
הטכניקה הזו מאפשרת תחושה של תלת מימד בעזרת מבנה שטוח יחסית. מרחק העבודה מהקיר 7 ס”מ. החומר עמיד ונוח לניקוי והתאורה מרימה אותו מהמקום המוכר והפשוט למקום קסום ובעל נוכחות עוצמתית.
התאורה מבחינתו היא קסם. היא הופכת חומר יומיומי לחומר נשגב. מגלה את הפנימיות של החומר ואת כל הנימים והסיבים. האור הוא שמגלה את השכבות. כשהחומר כבוי הוא נראה כמו דף לבן – האור מגלה את הטכניקה והופך אותו לתלת מימד וליצירה.
ב 2017 יצרנו פורטרט של צביקה פיק בטכניקת השכבות. גיא מורג ורפי וזאנה אצרו תערוכה על צביקה פיק בגלריית החווה בחולון. ביום האחרון הגיעה דניאלה פיק עם הארוס קוונטין טרנטינו והם קיבלו סיור פרטי. טרנטינו קנה רק את היצירה שלנו. הרעיון מאחורי גוף התאורה היה שכאשר גוף התאורה כבוי הצופים משתקפים במראה. כאשר הוא דלוק הפוקוס עובר לבמה ולאומן.
“Show Must Go On” עבודה בשכבות
“Find Alice” כאשר גוף התאורה כבוי החומר נראה כדף לבן – נגזרת נייר צלם: תמוז רחמן
“Find Alice” כאשר גוף התאורה דלוק הקסם מתגלה והוא הופך לקסם תלת מימדי. צלם: תמוז רחמן
גוף תאורה המשלב פרספקס עם פורניר צלם: אורי גרון
העבודות בקולקציה הם בשיתוף עם אמיר רווה. הקולקציה הוצגה לראשונה בצבע טרי 2017 וזכתה לפרוייקט מצטיין מטעם צבע טרי ומוזיאון העיצוב חולון. בהמשך נמכרה העבודה Open a window Jaffa לאוסף מוזיאון העיצוב בחולון.
Open a Window-Kibbutz צלם: אורי גרון
Open a Window-Jaffa צלם: אורי גרון
Rat Tramp Lamp ומנורת קן – העבודות נעשו בשיתוף פעולה עם אמן הרחוב גידי גילעם בסטודיו בשוק הפשפשים, ב “פעילה”: תכנית רזדנסי שייסדו של שרי גולן שריג וגבי רון במרכז עמיעד בשוק הפשפשים של יפו. – מחוות עיצוביות המציעות פרשנות מחודשת למנגנון הכיבוי וההדלקה ולדימויים מוכרים מהיום יום מוארות באור חדש.
מנורת קן, Rat Tramp Lightצלם: אדרבה ואדרבה
האם הייתה התחשבות במיחזור?
מיחזור, שימוש מחדש, מתן חיים חדשים לחפצים נטושים כל זה ובמיוחד אלתור מהווים השראה ולעיתים נקודת מוצא לפיתוח מוצרים. מחקר מתמשך אליו נוספים כל הזמן נדבחים חדשים בנושא יחסי הגומלין בין אלתור ועיצוב כבר הוליד מספר קורסים אקדמאים, סדנאות עיצוב ואת ההרצאה “סטיילינג הישרדות” אשר יותם העביר בין השאר במוזיאון העיצוב-חולון, בית בניימיני לקרמיקה עכשווית, סמינר הקיבוצים ומספר חברות הייטק אשר מקדמות חשיבה יצירתית בתחומים שונים.
Missing Legs Chandelier – Both Matters Amir Raveh & Studioknob צלם: אורי גרון
עד כמה השיקול האם המוצר מסחרי היה משמעותי בבחירת החומר/מוצר (מוצר שימושי/דקורטיבי)
חשוב. רעיונות יש בשפע, אבל זמן לא. אם המוצר לא יקדם את הסטודיו בצורה ישירה של פרנסה, או עקיפה של חשיפה, לא נוכל להרשות לעצמנו לעשות אותו. למרבה המזל יש לקוחות המאפשרים להתפרע עם רעיונות ופנטזיות וגם אנחנו כבר מבינים טוב יותר באילו מוצרים להתמקד. כמובן שיש לפעמים רעיונות שחייבים לעשות מודל מהיר בשביל לבדוק אם הם עובדים ואז הם חוזרים למגירה ומחכים לזמן הנכון או לתערוכה מתאימה.
עד כמה המוצר מאפשר פרסונליזציה?
כמעט בלי גבול. ניתן לשחק עם הכמות, האורכים, גוון התאורה הסידור של החבלים ואף לחבר מספר יחידות מדף זו לזו. המוצר הבסיסי נמכר עם שלושה חבלים באורכים שונים, אך כמו כל פריט בקטלוג שלנו, ניתן להתאים אותו לצרכי הפרויקט והלקוח.
האם המוצר משלב חיבור בין חומר חדש לישן? בין תהליכים מסורתיים לחדשניים?
הקליק לייט מציע פטנט שמקורו בטכנולוגיית תאורה והנדסת חשמל, במעטפת חומרית וטקסטואלית: חבל לבן, עץ אלון וברזל מושחר.
ספרו קצת על תהליך הפיתוח של מוצר הדגל שלכם
StudioKnob – ClickLight
הרעיון החל ב 2016. לפני שנסענו לירח דבש העמדנו פרוטוטייפ תקרתי על מנת שנוכל להרהר בו בירח הדבש. ואז העברנו אותו לקיר כי לתקרה קשה להגיע. לאחר הרהורים בהודו הבנו שהמקום הנכון למוצר הוא צמוד קיר על מנת שאנשים יוכלו להיות באינטראקציה פשוטה וזמינה עם המוצר. כך התפתח הפרטוטייפ השני אשר הצגנו בגלריית “מזל דגים” ביפו (זכינו בפרס מטעם חברת הניהול של יפו – אתרים) בתערוכה משותפת שנייה עם אמן העץ אמיר רווה.
בזמן התערוכה ביפו העתיקה שערכה חודשיים הייתה לנו הזדמנות לצפות באוכלוסייה מגוונת מכל העולם (אין כמו יפו) ולהסיק מסקנות אותן יישמנו בפרוטוטייפ השלישי, איתו התקבלנו ל Wanted Design – יריד עיצוב בין לאומי המתקיים במקביל לשבוע העיצוב ICFF כל שנה במאי בניו יורק ובמסגרתו נערכת תערוכת Lunch Pad – פלטפורמה אליה מתקבלים 24 מעצבים צעירים פורצי דרך מכל העולם.
עדי ניהלה את המבצע הזה לבד בעזרתם של ג’ניפר נאווה מילקנין חברה יקרה ואוצרת במוזיאון העץ של פילדלפייה, דורון סבן מסטודיו BETON לעיצוב תכשיטים וחפצי נוי אשר עזר לתכנן ולבנות את הביתן ויותם אשר גיבה מהארץ וזה עבד בול.
שתי היחידות שהביאה עדי לתצוגה נמכרו למעצב תאורה מקומי ממנהטן שהגיע ביום הראשון. החשיפה היתה מטורפת: פרסום בבלוגים בין לאומיים לעיצוב כמו DESIGNBOOM ובYANKO DESIGN ואפילו בכתבה על טרנדים בעיצוב לשנת 2019 בניו יורק טיימס, ולאחר מכן אף זכינו עם המנורה בתחרות עיצוב בין לאומית: פרס זהב בתחרות A`Design Award, קטגוריית פרוייקטים ומוצרי תאורה.
אשמח לשיתוף תהליכי חשיבה בפיתוח המוצר + למה לד
היה לנו חשוב לשמור על ערכי היסוד של הסטודיו בקליק לייט: אלתור, משחקיות, אלגנטיות, שילוב העולם האינטראקטיבי, שיהיה קינטי ודינמי. תאורת הלד מאפשרת אינטראקציה בטוחה וישירה. אנחנו אוהבים עבודה עם מתח נמוך כי אז ניתן לחשוף ולפרש את המנגנון שבמתח רגיל חייב להיות מבודד ממגע.
מהם הערכים של העסק? השפה העיצובית?
(ק)נוב זה ידית, כפתור כיוונון; הפרט הקטן אשר משפיע על הגדול. הפריטים אשר אנו יוצרים מיועדים להוסיף כיוונון עדין של אלגנטיות אקלקטית לחלל הפנים. הדגש הוא לאפשר לתהליך העבודה להוביל ולהשאיר חותם על התוצר בכדי להראות את היופי והתחכום שבאלתור הפתרונות ולחשוף נרטיב חדש המבוסס על האובייקט המקורי.
כמו כן הסיפורים, החוויות וההתרחשויות היומיומיות מחיינו משמשות אותנו להשראה ועוברות דרך פילטר עיצובי אשר מעניק להן ביטוי הומוריסטי, אסתטי וביתי.
היום שאחרי סיום הלימודים – מיקום הסטודיו/הייצור – למה דוקא במיקום הזה?
כיום אנחנו מתגוררים ויוצרים בשוהם וגם מצפים לבת ראשונה בקרוב – עובדת חדשה לסטודיו.
היצירה היתה חלק מהזוגיות שלנו מהרגע הראשון כך שמאוד טבעי לנו לשלב בין הסטודיו לחיים. מאז הקמת הסטודיו ב 2015 השתתפנו בתערוכות עיצוב ואמנות בארץ ובעולם. והיום אפשר לראות עבודות שלנו בחלל התצוגה של אריק בן שמחון, ב VICIOUS GALLERY וכמובן אצלנו – אנחנו מאוד נהנים לארח אדריכלים, מעצבי פנים, מעצבי תאורה ולקוחות פרטיים.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
ואו…. איזה כישרון.. וייחודיות… ודרך! באיזה עולם עשיר את עוסקת שרי! יש לנו המון מה ללמוד. מעניין מאד ופותח צוהר. תודה
תודה יקירה – עוד הרבה פוסטים כאלו בדרך