תמר ברניצקי, מעצבת טקסטיל
תמר ברניצקי - מעצבת ואמנית טקסטיל, בעלת סטודיו לעיצוב וייצור טקסטיל הפועל משנת 2010 בתל אביב. בוגרת שנקר בעיצוב טקסטיל בשנת 2009, ובוגרת בצלאל תואר שני בעיצוב תעשייתי בשנת 2016. תמר הציגה עבודות בתערוכות חשובות כגון בביאנלה לטקסטיל וביאנלה לנייר במוזיאון ארץ ישראל והצגת עבודות ביריד העיצוב היוקרתי במילאנו.
תמר ברניצקי משמאל, קולקציית בדי הריפוד בהשראת שפת הים מימין. צילום: רועי מזרחי
האם היה משהו בילדות שרימז על העתיד המקצועי? תחביבים שהובילו לבחירת המקצוע?
מגיל 4 ציירתי ורקדתי. הלכתי לחוגים רבים של ציור, פיסול, תיאטרון, בלט, צילום. מתמיד חשבתי שאהיה מעצבת אופנה.
האם היה בבית עידוד ליצירתיות? מודל לחיקוי במשפחה?
גדלתי בבית מאוד אמנותי, שהתעסקו בו הרבה באמנות. אמי תמיד פיסלה וציירה ואבי צלם חובב והתחביבים הללו הביאו לביקור במוזיאונים ובתערוכות, ששולבו תמיד בכל הטיולים הרבים שלנו בעולם. לאמי היה עסק של בגדים מחוייטים. בגדי haute couture של שנות ה-80 וה-90. תמיד היה ניחוח של יצירה בבית. הוריי עבדו כעצמאיים וזה השפיע מאוד על העצמאות שלי.
חווית הלימוד בבית הספר? חווית הלימודים באקדמיה? (סוג של תיקון?)
בתיכון למדתי במגמת גרפיקה (בראשל"צ) וגמעתי בשקיקה את כל מה שהיה קשור לתולדות האמנות וליצירה. הייתי תלמידה מצטיינת כי אהבתי מה שלמדתי. במקביל באותן שנים גם רקדתי מה שדרש משמעת עצמית גבוהה. בשנקר הייתי עוף מוזר עם סגנון מיוחד ועד שנה ד' היו מורים שמאוד העריכו והיו כאלה שפחות ונתנו ביקורות מאוד לא בונות כולל מורה שבשנה א' אמר " יש סטודנטים שלא יהיו מעצבים". לי זה לא שינה את הדיבור הפנימי שלי. תמיד יצרתי לעצמי את הקרקע הפורייה, את העתיד המקצועי: בין שנה ג' לד' חיפשתי מקום להתמחות בו. ידעתי שמדינה (שבדיה) שהצמיחה מעצמות עיצוב (איקאה, H&M) תצמיח גם מעצבים צעירים וחברות קטנות ששווה להכיר וככה מצאתי במגזין אופנה בית עיצוב שיעניין אותי של המעצבת Diana Orving. כתבתי לה מייל ונסעתי אליה במהלך הקיץ לכמה חודשים. ההתמחות לפני שנה ד', שנת פרויקט הגמר, עזרה לי לגבש את הזהות שלי בתור יוצרת ולגבש שפה ויזואלית שבאו לידי ביטוי בפרויקט הגמר והובילו לפתיחת הסטודיו.
לוח השראה וחומרים בסטודיו של תמר ברניצקי. צילום: שרי בר-נע גבעון
האם הגעת ללימודים עם פחד/רקע בכלי עבודה?
היה לי רקע ומיומנויות עם פיתוח שפה שכבר באתי איתה יחד עם שילוב דיסיפלינות חדשות.
האם פרויקט הגמר היה מסמן דרך/שינוי דרך?
פרויקט הגמר "מודל 26" (גודל של תבנית אפיה) היה סדרה של עבודות אמנות בשילוב של בד ונייר. הפרויקט התייחס לטקסטים מספרי מתכונים משנות ה 50 כאשר הטקסט הופך לטקסטורה. כשיש חיבור מאוד נשי בעיניי בין יצירת טקסטיל לעבודה במטבח. מעצבי טקסטיל מתמודדים תמיד עם השאלה "מהו הטקסטיל שלהם, מה הפונקציונליות שלו". נקודת המפנה שלי התרחשה ביריד הראשון של צבע טרי, בין היוצרים שהוצגו שם הרגשתי שהבד והתפירה הם כלי הציור שלי והחוטים הם הצבעים. הטקסטיל הוא אמצעי המחשה וביטוי לרעיונות שלי. יצאתי לתהליך בו אני מפוררת את הבדים והניירות. תהליכי עיבוד חומרים שאני בוחנת עד היום בתפר שבין שימוש אמנותי לבין שימוש מסחרי. התהליך שהחל בפרויקט הגמר המשיך לתוך הסטודיו שלי שהוקם ב-2010. עד היום יש תהליכים שמתייחסים לאותו קסם שיצרתי: התעסקות בזמן כמקור השראה עיקרי: תהליכי התכלות, התפוררות, הפיכת טקסט לטקסטורה.
מתוך אלבום הסקיצות של תמר. צילום: שרי בר-נע גבעון
אופן ההכנה במתכונים קודד על ידי תפירה הפך לדי.אן.אי של הבד ויצר פטרן ייחודי לכל מתכון ולכל תמונה.
איך הגעת לבחירת החומר ופיתוח תהליכי הייצור?
חיפשתי חומר פריך מצד אחד ועמיד מצד שני. כך הגעתי לשילוב בין בד ונייר. עד היום יש ריקוד בין 2 חומרים בכל העבודות שלי.
האם הייתה התחשבות במיחזור?
התחלתי מבדים שהיו בארכיון המשפחתי, למשל גובלנים ישנים. יישנתי אותם עוד קצת ויצרתי מראה חדש.
בסטודיו של תמר. במרכז למעלה גובלן ישן שהפך ליצירת אמנות חדשה. צילום: שרי בר-נע גבעון
עד כמה השיקול האם המוצר מסחרי היה משמעותי בבחירת החומר/מוצר (מוצר שימושי/דקורטיבי)
המשחק בין העולמות קיים תמיד. חיפשתי איך להפוך את עבודות האמנות שלי לשימושיות. כך התחלתי עם קולקציית הצעיפים. כיום הרבה מהפרויקטים שלי עם מעצבי פנים מגיעים מקולקציית הצעיפים שהם כלי נפלא להמחשת היכולות שלי כמעצבת.
מלון הנביאים, ירושלים. טפט בגוונים של ירוק בהשראת הצעיפים
עיצוב פנים: ארי שאלתיאל ורויטל ברמן. צילום: יח"צ שאלתיאל אדריכלים
תמר ברניצקי, קולקציית ריפוד וכריות. צילום: רועי מזרחי
צעיפים ממוסגרים לתמונות הניתנים לרכישה כאמנות באתר של תמר ב-ETSY
עד כמה המוצר מאפשר פרסונליזציה?
קורה דיאלוג מעניין עם מעצבי הפנים והאדריכלים שאני עובדת איתם. אני יוצרת ספציפית כל פרויקט עם התאמה לקונספט של המקום.
למשל במרכז ההזמנות של רשת פתאל באשדוד הבקשה היתה לטפטים המשלבים חופשה ועבודה. הדרישה מצד חברת המלונאות היתה לעצב את כל החלל באווירה נעימה לעובדים. בעיצוב הטפטים יצרתי רקעים של כחולים וצהובים שמשתנים בכל חלל, בהשראת ים, שמיים, מים וחול כאשר במרכז ציירתי ציור של כפר גלובלי -סקייליין של כל הערים בהן יש לרשת פתאל מלונות. לדוגמה: ברצלונה, ברלין, לונדון יפו וטבריה. בחדר המשחקים עיצבתי לבקשת האדריכל המפתיעה טפט שחור לבן והתוצאה שונה ומיוחדת.
קיר מרכזי במרכז ההזמנות של רשת פטאל.
עיצוב פנים: אלברט לוין סטודיו ADB. עיצוב טפט: תמר ברניצקי. צילום: רועי מזרחי
חדר הישיבות במרכז ההזמנות של רשת מלונות פתאל.
עיצוב פנים: אלברט לוין סטודיו ADB. עיצוב טפט: תמר ברניצקי. צילום: רועי מזרחי
חדר המשחקים במרכז ההזמנות של רשת מלונות פתאל.
עיצוב פנים: אלברט לוין סטודיו ADB. עיצוב טפט: תמר ברניצקי. צילום: רועי מזרחי
האם המוצר משלב חיבור בין חומר חדש לישן? בין תהליכים מסורתיים לחדשניים?
אני לוקחת טכניקות טקסטיל מסורתיות לכיוון חדשני ומקורי.
ספרו קצת על תהליך הפיתוח של מוצר הדגל שלכם
הבדים שאני מפתחת הם בדים צרובים – תהליך לו קראתי BO1 – שילוב של 2 חומרים שעוברים תהליך כימי מקורי שאני פיתחתי burnout ונשען על טכניקת טקסטיל צרפתית מסורתית בשם Devore. הטכניקה מעכלת את הבד ויוצרת מראה מתפורר ושקוף חלקית. יצרתי קולקציית צעיפים מהבד הזה שהביאה לפרויקט מעניין של אהילים לבית מלון. יזם המלון פנה אליי בעקבות צעיף שהוא ראה והדקורטורית ואני עשינו סיעור מוחות איך ניתן להשתמש בבד. היא הציעה ייצור אהילים במיוחד למנורות עמידה בכל חדרי המלון. בד לבן על לבן.
אהילי בד עם פרט מהבדים שעוצבו במיוחד לרשת מלונות גדולה
אשמח לשיתוף תהליכי חשיבה בפיתוח המוצר
המעבר בין הצעיפים לכריות חל כשחשבתי על פיתוח מוצר להלבשת הבית. חיפשתי מוצר שיהווה נקודת אור וצבע עם שמירה על הפורמט המרובע. פיתחתי את קולקציית הכריות שמשלבת הדפסים מקוריים היוצאים מציורים וצילומים. למשל קולקציית צמרות העצים. צילום שלי שהופך למוטיב שהופך לפטרן. או למשל איסוף חומרים אורגניים כמו עלים שאני משלבת בציור ידני, סורקת ומדפיסה על טקסטיל. ההדפס מקפיא את הזמן בעוד שעבודת האמנות מתכלה, העלים נרקבים ומתייבשים.
בסטודיו של תמר: עבודת אמנות העשוייה מעלים שתמר אוספת בטבע והופכת לפטרן ומודפסת דיגיטלית על בד צילום: שרי בר-נע גבעון
תמר ברניצקי, מעצבת טקסטיל בהשראת הטבע. צילום: רועי מזרחי
למה דווקא גופי תאורה?
בגלל עבודת השכבות שלי יש שילוב מאוד יפה בין טקסטיל ואור. ממש מתבקש להאיר את הבד ולהפוך אותו לתלת מימדי.
אהילי בד בגדלים שונים ובמגוון צבעים. צילום: תמר ברניצקי
מהם הערכים של העסק? השפה העיצובית?
משחק בין עבודת ידיים – קראפט לבין דפוס דיגיטלי עכשווי. שפה חזותית מקורית שלי שעוברת התאמה לחלל אדריכלי מעוצב.
היום שאחרי סיום הלימודים – מיקום הסטודיו/הייצור – למה דוקא במיקום הזה?
הסטודיו נמצא ברחוב לבונטין פינת אלנבי, חלל השייך למשפחה במשך שנים רבות והיה במקור הסטודיו של אמא שלי שהיום היא מנהלת הייצור שלי. אזור התצוגה נמצא בקדמת החלל ובית המלאכה נמצא בהמשך עם מכונות תפירה והייצור נערך כאן בסטודיו ובמעבדה שבה כל הכימיקלים וצבעים הנמצאת בחלל נפרד באותה הקומה. הסטודיו פתוח בתיאום מראש
חדר הייצור: כאן באים הרעיונות לכלל הגשמה וייצור. צילום: שרי בר-נע גבעון
ערוצי שיווק – חנויות מוזיאונים, ETSY וחנויות אונליין אחרות, תערוכות, תחרויות, חבירה לחברות על?
הלקוחה הראשונה שלי היתה מעצבת תעשייתית ישראלית שחיה ברומא. היא ראתה את פרויקט הגמר בתערוכה בשנקר וביקשה שאעצב בדי ריפוד בהשראת האמנות שלי. ההזמנה המיוחדת נתנה את הדחיפה לפתיחת הסטודיו.
מימין אוסף בדי הריפוד והדום מרופד בסטודיו של תמר. צילום: שרי בר-נע גבעון
משמאל כריות ובדים כתמי מים סגולים. צילום: רועי מזרחי
את פרויקט הגמר הצגתי ב-designers days במסגרת שבוע העיצוב בפאריז וב-Salone del Mobile תערוכת העיצוב במילאנו במסגרת תערוכה קבוצתית שכללה 20 מעצבים ישראליים שנקראה promise design בחסות משרד החוץ. תערוכה שנדדה בעולם בשנת 2011.
הצגתי את עבודות האמנות שלי בביאנלה לנייר במוזיאון ארץ ישראל בתערוכה שנראה "מצבי קיצון" תערוכה קבוצתית שהציגה 150 יוצרים בנייר.
תמר ברניצקי, נוף מדברי. הביאנלה לנייר מוזיאון ישראל
גלריה 1of135 מציגה סדרת קפסולה בלעדית שיצרתי עבורה בהשראת שפת הים. הסדרה משלבת בד ונייר עם מרקמים ייחודיים שנוצרו בטכניקות מעורבות.
תמר ברניצקי עבודות אמנות במיוחד עבור גלריה 1of135 צילום: יחצ גלריה
בנובמבר הקרוב אני טסה לתערוכה בפילדלפיה במסגרת ביתן של 25 מעצבים ישראליים שנבחרו ע"י ארגון AIDA – ארגון לקידום יוצרים ישראליים בתחום של decorative art) – זו תערוכה גם לקניינים וגם ללקוחות פרטיים.
החנות ב-ETSY פעילה מ-2013 ובה אני מוכרת צעיפים וכריות לכל העולם. דגמים ספציפיים מבוקשים בארצות שונות – למשל האוסטרליות אוהבות במיוחד של דגם צמרות העצים. האמריקאיות מעדיפות צבעים מוחצנים וחזקים כמו אדום ווורוד. רוב המכירות הן לשוק האמריקאי.
הצעיפים והכריות נמכרים גם בחנות המוזיאון של מוזיאון ישראל ולחנות המוזיאון במצדה עיצבתי קולקציה בלעדית.
כריות בהדפסה דיגיטלית וצעיף בטכניקה משולבת. תמר ברניצקי אמנית ומעצבת טקסטיל. צילום: רועי מזרחי
קולקציית הצעיפים הנמכרת ב-ETSY – צילום: רועי מזרחי וגלית דויטש
לסטודיו מגיעות קבוצות תיירים הבאות לפגוש יצירה ישראלית דרך גלית רייסמן, המדריכה סיורי אופנה ומקדמת מעצבי.ות אופנה ישראלית דרך סיורי האופנה שלה. בסטודיו אני נפגשת עם מעצבי.ות פנים וגם לקוחות פרטיות המחפשות ייחוד ופתרונות יצירתיים.
עם 10 שנות ניסיון המבט שלי יותר מפוכח ואני ערה למה שקורה בעולם. מצד אחד השראות ויצירתיות אבל גם הקשבה לצרכים האמיתיים של הלקוחות שלי – מכרית לסלון ועד חלל שלם של עיצוב.
לפוסט הזה יש 3 תגובות
תודה! פוסט מעולה. שמחה להכיר את הבלוג. ותמר – העבודות שלך יפהפיות ומצולמות כאן נהדר. נהניתי לקרוא ולהכיר אותך עוד יותר.
איריס – תודה רבה – אי גם נהנית מאוד להכיר מעצבי.ות מוצר, לראיין אותם.ן ולתת להן.ם במה – אם תרצי לקרוא עוד מוזמנת להירשם לניוזלטר שלי וגם להיכנס לפוסטים הנוספים
חשיפה מעניינת מאד. בכל פעם שאני נפגשת איתך, שריי, אני נפעמת מהמחשבות, מהניסיון ומהחוויות שהובילו אותך למקצועיות אותנטית שכזו כאומנית מעצבת. כאן נהניתי לקרוא איך הבאת לידי ביטוי גם את ההשפעות והרקע של האומנית. מרתק!